(א) כתב הרמב״ם כו׳ הנה רבים תמהו על הרמב״ם שדבריו הן שלא כשיטת הגמ׳ שבידינו וגם על הרא״ש יש לתמוה שפי׳ הגמרא במקצת כרש״י ובמקצת דלא כרש״י לכן באתי להעתיק ל׳ הגמרא ופרש״י ולדקדק בהן ולבארן וע״פ ישובן יתבארו ג״כ דברי הרמב״ם והרא״ש ז״ל והוא זה דגרסינן שם תניא ה׳ שישבו כו׳ [עב״ח שהביאו עד ה״ד] ה״ד אי דבלאו איהו לא מיתבר פשיטא אלא דבלאו נמי איתבר מאי קעבד ל״צ דבלאו איהו הוה מיתבר בתרי שעי והשתא איתבר בחדא שעה דא״ל אי לאו את הוי יתבינן ביה טפי פורתא וקיימי ולימא להו אי לאו אתון בדידי לא הוה מיתבר (פירש״י ואתם כשישבתי היה לכם לעמוד ומדלא עמדתם אתם כמוני שברתם) ל״צ דבהדי דסמך בהם תבר פשיטא מהו דתימא כחו לאו כגופו דמי קמ״ל כל היכא דגופו תבר כחו נמי תבר ופירש״י דבהדי דסמך עלייהו לעולם דבלאו איהו לא הוה מיתבר כלל ודקאמרת פשיטא ל״צ דלא ישב עליו אלא עמד ונסמך עליהן ואתא לאשמועינן דכחו כגופו דמי. סמך בהוא נסמך עלייהו ולא יוכלו לעמוד. לישנא אחרינא דיזגא מיזגא גרסינן כדאמרינן בעלמא חזי למיזגא עלייהו עכ״ל רש״י והנה נראה לעינים דהרא״ש ורבינו שינו מפירש״י בתרתי. הא׳ שרש״י פי׳ מסקנת הגמרא דקאמר דאיירי בדסמך עלייהו דמיירי בספסל דמבלעדו דזה האחרון לא היה נשבר ואפ״ה הוצרך לומר דחייב האחרון לחוד דמיירי דסמך עלייהו ומנעם מלעמוד והרא״ש ורבינו נראה מדבריהן דבגמרא איירי דגם מבלעדו היה נשבר רק שלא היה נשבר מיד וע״י האחרון נשבר מיד ובזה הוא החילוק בין אם מנע את הראשונים או לא. השני שרש״י פי׳ הגמרא דאיירי בדלא ישב האחרון עמהן אלא עמד ונסמך והן פירשוהו דמיירי דהאחרון ישב ג״כ עמהן על הספסל ונשען עליהן כו׳. ועל שיטת דברי הרמב״ם קשה טפי דשינה מפירש״י בהנך תרתי ועוד דשינה במאי דלא הזכיר כלל בדבריו דמיירי דסמך עלייהו ומנען מלעמוד וגם לא הזכיר כלל אוקימתא דרב פפא הנ״ל דמיירי בבעל בשר כפפא בר אבא. וגם יש ליתן לב למה פירש״י דמ״ש ל״צ דבהדי דסמך בהן כו׳ קאי אדלעיל ומיירי דאלמלא הוא איתבר ולא פירשו דקאי אדסמיך ליה דמוקמא הגמרא דמיירי דבלאו איהו הוה מיתבר בתרי שעי ודוחק לומר דלרבותא פירש״י כן לומר דאפי׳ אי מיירי דבלעדו לא איתבר א״ש משום דסמך עלייהו ושס״ל דכ״ש דא״ש אי גם בלעדו הוה איתבר בתרי שעי דזהו דוחק דא״כ לא הו״ל לרש״י לסתום אלא לפרש [וע״ק דהול״ל אלא]. ועוד יש לדקדק מאי בא רש״י ללמדנו במ״ש ל״ש דיזגא מיזגא גרסי׳ ומאי נ״מ אי גרסי׳ כלישנא קמא או כל״א. ונראה כשנעמוד על דקדוק זה האחרון יהיו מיושבים ג״כ כל הדקדוקים הנ״ל והוא כי נראה דרש״י לא פירש הא דמסיק הגמרא וקאמר לא נצרכה כו׳ וקאי אדלעיל אלא לפי גירסת לישנא קמא דגרס לא צריכא דבהדי דסמך בהן תבר דמשמעות ל׳ זה הוא דעמד ונסמך עליהן וכדפירש״י ובהיות כן הוא ק׳ לרש״י אי קאי האי שינויא למאי דסמיך ליה דמיירי דגם זולתו הוה איתבר בתרי שעי מאי מסיק הגמר׳ להקשות אהאי שינויא פשיטא דחייב האחרון מאי פשיטותא כיון דמיירי דגם זולתו הוה מיתבר וגם לא ישב האחרון עמהן על הספסל אלא עמד ונסמך עליהן ומש״ה הוצרך רש״י לפרשו דקאי האי שינויא אדלעיל דזולתו לא איתבר כלל והשתא א״ש דפריך פשיטא כיון דהאחרון בסמיכתו עלייהו גרם כל השבירה ומשני דהו״א דכחו לאו כגופו דמי קמ״ל משא״כ ללישנא אחרינא דגרס דיזגא מיזגא דפי׳ דגם האחרון ישב עמהן על הספסל ומיירי דבהדי דישב עמהן נשען עליהן ומנען מלעמוד וגם זה נרמז בהני מילי דיזגא מיזגא דפי׳ ישיבה ע״י הטייה וזהו שמסיק רש״י וכתב ז״ל כדאמרינן בעלמא דחזי למיזגא עלייהו דשם ג״כ פירושו שיושב ונוטה קצת עליה דלפי גירסת הל׳ הזה ג״כ רש״י ס״ל דקאי שפיר אשינויא דסמך ליה דמיירי דגם זולתו הוה איתבר בתרי שעי ובא לתרץ מאי דהקשה הגמרא עלה ולימא להו למה לא עמדתם כשראיתם שישבתי ג״כ עליה ע״ז קאמר דמיירי דיזגי מיזגא [שישב] עמהן ישיבה ע״י הטייה ומנעם מלעמוד והשתא פריך שפיר פשיטא דאף דגם זולתן היה מיתבר מ״מ כיון שישב עמהן וגם מנען מלעמוד ולולי הוא היו עומדין ולא היה מיתבר ומשני כיון דביה לבדו לא היה מיתבר (וכשהקשה המקשן ולימא להו אתון בדידי לא הוה מיתבר) אלא שבאת לחייבו לבדו במה שמנעם מלעמוד וזהו נעשה ע״י כחו ולא בגופו ממש הו״א דלא לחייב קמ״ל. והנה הרא״ש ורבינו תפסו לעיקר גירסת הלישנא אחרינא כי לגירסא זו נתיישב למה קאמר אלא ל״צ וכנ״ל מש״ה כתבו הרא״ש ורבינו דמיירי דגם זולתו היה מיתבר ומיירי בדישב עמהן ומנען בדרך ישיבתו מלעמוד כדרך הבעלי בשר שיושבין ומוטין לצדיהן וכמ״ש לשיטת פי׳ ל״א הנ״ל. והרמב״ם נראה דגרס כגירסת לישנא קמא. ולא פירשו כדפירש״י הנ״ל ומסכים עמו בגירסא ולא בפירושו אלא פי׳ מ״ש ל״צ דבהדי דסמך בהו תבר ר״ל מיד שסמך נפשו לישב על הספסל נשבר ומ״ש בהם פי׳ כמוהם וס״ל דהאי שינויא קאי למאי דסמך ליה דמוקי לפני זה דמיירי דזולתו איתבר בתרי שעי כו׳ ודקשיא ליה ע״ז למה נחייב האחרון לימא להו אי לאו אתון בדידי לא הוה מיתבר דפירושו למה לא עמדתם אתם כשישבתי (וכדפירש״י הנ״ל) ע״ז משיב דמיירי דבהדי דסמך כלומר עד שלא ישב נפשו שפיר אלא התחיל לסמוך נפשו אספסל ולישב עמהן איתבר מיד דיכולים לומר לא ידענו עדיין שתשב עמנו ואילו ידענו שתשב עמנו היינו עומדין ומקשה ע״ז א״כ פשיטא דחייב האחרון לחוד ומשני דמיירי דעדיין לא ישב על הספסל אלא מיד שבא לישב ונסמך על הספסל איתבר ולא איתבר מגופו אלא מכחו וקמ״ל דאפ״ה חייב ובפי׳ זה דהרמב״ם מיושב ל׳ הגמרא לא צריכא דבהדי דסמך כו׳ דלפירש״י והרא״ש ק׳ כיון דעדיין לא נזכר לפני זה לא בברייתא ולא בגמרא דמיירי דסמך בהו ומנעם מלעמוד לא הול״ל דבהדי דסמך בהו אלא הול״ל לא צריכא דמיירי דסמך בהו וגם לפירושו נתיישב אפילו לפי לישנא קמא דגרס לא צריכא דסמך כו׳ למה לא קאמר אלא וגם לפי׳ צ״ל הא דמוקי לה רב פפא דמיירי בבעל בשר כפפא בר אבא משום דבאיש אחר לא היה מיתבר בפרט בסמיכתו לספסל לחוד עד שלא ישב בה שפיר. שוב ראיתי שבמיימוני בדפוס כ״מ נדפס ז״ל שהיו אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו שינה בנוסח זה וכתב תיבת עלינו במקום עליו ומשמע דפי׳ כדפירש״י וגם בנ״י כתב דהרמב״ם פירשו כרש״י אבל נראה דנוסחא נסמכת עליו שכתב הטור בשם הרמב״ם וגם בדפוס הרמב״ם ישן הוא עיקר דאילו לנוסח עלינו קשה שהרי עדיין לא נזכר דסמך עלייהו שיכתוב עליו שם שהם יאמרו לו לולי דסמכת עלינו כו׳ ודוקא בגמרא דקאמרי לא צריכא דבהדי דסמך יש לפרשו הכי כדפירשו הרא״ש משום דל׳ ל״צ כו׳ הוא כאילו אמר לא צריכא דהברייתא מיירי בענין זה דקהדי דסמך אבל ל׳ הרמב״ם לא מתפרש בהכי ועוד דלפי זה ס״ל להרמב״ם בזה כפי׳ הרא״ש והטור א״כ קשה למה מסיק רבינו לכתוב דין זה האחרון בשם הרא״ש כיון דגם הרמב״ם ס״ל בזה כוותיה. שוב ראיתי שגם המחבר ש״ע כתב תיבת עלינו הנ״ל ונוסף בו עוד שגם ברישא כתב ז״ל ובא אחרון וישב עליו ונסמך עליהן ולא הניחם לעמוד והיינו לגמרי כדברי הרא״ש האחרונים אבל הטור שהביא דברי הרמב״ם וכתב עליו דברי הרא״ש ע״כ לא ס״ל פי׳ דברי הרמב״ם כן וכמ״ש ועיין בסמ״ע. ובזה שכתבתי נתיישבו כל הקושיות הנ״ל. ועדיין עלינו חובת ביאור ליישב הסוגיא הנ״ל במאי דהק׳ תחלה ואמר היכי דמי אילימא דבלאו איהו לא הוה מיתבר פשיטא מאי פשיטותא היא הא י״ל דקמ״ל דלא יכול האחרון למימר אי לאו אתם בדידי לא הוי מיתבר והיה לכם לעמוד כשישבתי על הספסל וכדמקשה הגמרא הנ״ל. ונראה דס״ל להגמרא זה לפשיטות דאין האחרון יכול לומר היה לכם לעמוד אלא כשבלאו איהו ג״כ היה מיתבר דבזה מצי למימר כיון דעכ״פ הייתם צריכים לעמוד לאחר שעה היה לכם לעמוד מיד משא״כ אי בדידהו לא מיתבר כלל ודו״ק: